מקור תלמוד ירושלמי דמאי ו׳:ב׳:ט׳
2 כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מַהוּ שֶׁיִּמְכְּרֵם לְכֹהֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמּוֹכֵר מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְולָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. עוּבְּרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁיֵיר לוֹ מַעְשְׂרוֹתֶיהָ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ וְולָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ עוּבְּרָהּ. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ אַוֵּירָהּ. וְהֵיךְ אֵיפְשַׁר לָאָדָם לִמְכּוֹר אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַחֻרְבָה הַזּוּ שֶׁתִּקְנֶה לְךָ אַוֵּירָהּ. וְכָא קַרְקַע לְפָנָיו שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁתִּקְנֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶּׁבּוֹ.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי ו׳:ב׳:ט׳
2 כהן שמכר שדה לישראל וכו'. בתוספתא פ"ו:
3 המעשרות שלו. דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר:
4 מהו שימכרם לכהן. המעשרות של השדה:
5 נישמעינה מן הדא וכו'. הך דר' אבהו בשם ר"ל גרסי' לה בפ"ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם:
6 אויר חורבתו. טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין:
7 אלא מוכר לו שדה וכו'. דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש:
8 והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום:
9 תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו. כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות:
10 וכא. והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע"מ שתקנה לך אחד מעשר שבה: